לימודים מספר בראשית לשנת שבעים ואחת כולל למידת תהלים בשנת שבעים ואחת.

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֨יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵֽרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֨רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֨רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃ בראשית.

וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֨רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃ בראשית.

עֵ֣ץ פְּרִ֞י

עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י

אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ

לְמִינֵ֑הוּ

.

וַיַּפֵּל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָֽאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃ וַיִּבֶן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃ בראשית.

עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ.

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃ פרשת נח.

וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃ וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ פרשת נח.

אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֔ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֑ד שְׁנָתַ֖יִם אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃ וַֽיְחִי־שֵׁ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃

וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן–מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹא–כָֽהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא–נָ֥ס לֵחֹֽה: דברים.

וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן–נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּן–מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים: יהושע.

וְגַם–כָּ֖כָה אָמַ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ בָּר֨וּךְ יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן הַיּ֛וֹם יֹשֵׁ֥ב עַל–כִּסְאִ֖י וְעֵינַ֥י רֹאֽוֹת:

חיים. מוות. ימים.

ימיו של דוד כמלך תמו כשבנו הומלך כשעיני דוד רואות.

חייו של דוד לא תמו בסוף ימיו כמלך.

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃ פרשת נח.

.

וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן–מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹא–כָֽהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא–נָ֥ס לֵחֹֽה: דברים.

יעקב ליהודה:

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָֽדְךָ בְּעֹרֶף אֹֽיְבֶיךָ יִשְׁתַּֽחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִֽיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶֽנּוּ: בראשית.

משה לשבט דן:

וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן–הַבָּשָֽׁן: דברים.

וַיַּ֙עַן֙ יוֹנָתָ֔ן וַיֹּ֖אמֶר לַאֲדֹנִיָּ֑הוּ אֲבָ֕ל אֲדֹנֵ֥ינוּ הַמֶּֽלֶךְ–דָּוִ֖ד הִמְלִ֥יךְ אֶת–שְׁלֹמֹֽה: וַיִּשְׁלַ֣ח אִתּֽוֹ–הַ֠מֶּלֶךְ אֶת–צָד֨וֹק הַכֹּהֵ֜ן וְאֶת–נָתָ֣ן הַנָּבִ֗יא וּבְנָיָ֙הוּ֙ בֶּן–יְה֣וֹיָדָ֔ע וְהַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י וַיַּרְכִּ֣בוּ אֹת֔וֹ עַ֖ל פִּרְדַּ֥ת הַמֶּֽלֶךְ: וַיִּמְשְׁח֣וּ אֹת֡וֹ צָד֣וֹק הַכֹּהֵ֣ן וְנָתָן֩ הַנָּבִ֨יא לְמֶ֜לֶךְ בְּגִח֗וֹן וַיַּעֲל֤וּ מִשָּׁם֙ שְׂמֵחִ֔ים וַתֵּהֹ֖ם הַקִּרְיָ֑ה ה֥וּא הַקּ֖וֹל אֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּֽם: וְגַם֙ יָשַׁ֣ב שְׁלֹמֹ֔ה עַ֖ל כִּסֵּ֥א הַמְּלוּכָֽה: וְגַם–בָּ֜אוּ עַבְדֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ לְ֠בָרֵךְ אֶת–אֲדֹנֵ֜ינוּ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִד֮ לֵאמֹר֒ יֵיטֵ֨ב (אלהיך) אֱלֹהִ֜ים אֶת–שֵׁ֤ם שְׁלֹמֹה֙ מִשְּׁמֶ֔ךָ וִֽיגַדֵּ֥ל אֶת–כִּסְא֖וֹ מִכִּסְאֶ֑ךָ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ הַמֶּ֖לֶךְ עַל–הַמִּשְׁכָּֽב: וְגַם–כָּ֖כָה אָמַ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ בָּר֨וּךְ יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן הַיּ֛וֹם יֹשֵׁ֥ב עַל–כִּסְאִ֖י וְעֵינַ֥י רֹאֽוֹת:

וְגַם–כָּ֖כָה אָמַ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ בָּר֨וּךְ יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן הַיּ֛וֹם יֹשֵׁ֥ב עַל–כִּסְאִ֖י וְעֵינַ֥י רֹאֽוֹת:

.

וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן–מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹא–כָֽהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא–נָ֥ס לֵחֹֽה: דברים.

.

לִשְׁלֹמֹ֨ה | אֱֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן-מֶֽלֶךְ:

יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט:

יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה:

יִשְׁפֹּ֤ט | עֲֽנִיֵּי-עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק:

תהלים.

יְֽהוָ֗ה מְנָת-חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי: תהלים.

.

.

תראה,

אתה לא יכול להאשים דור שלם שנהג לברוח לים בעת ההיא.. את הדור שאחרי הצלחת לדכא שלא יתמרד, שלא יברח.. דחפת לו רטלין לאחר שהחלו בעיות קשב וריכוז ללמוד מקצוע שהילדים לא יועדו לו.. ברור לי ולך שזאת סיבת חוסר היכולת להקשיב למורים..

החומר הנלמד לא מעניין את התלמיד לכן הוא לא מקשיב לך.

אתה צריך לטפל ב- CAUSE ולא ב- SIMPTOM.

אני טוענת שהם בדקו למה יועדו הילדים כדי לעשות החלפות בין הילדים.

וַיִּשְׁלַ֤ח פַּרְעֹה֙ וַיִּקְרָ֣א אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְרִיצֻ֖הוּ מִן־הַבּ֑וֹר וַיְגַלַּח֙ וַיְחַלֵּ֣ף שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּבֹ֖א אֶל־פַּרְעֹֽה׃

וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף חֲל֣וֹם חָלַ֔מְתִּי וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַֽאֲנִ֗י שָׁמַ֤עְתִּי עָלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר תִּשְׁמַ֥ע חֲל֖וֹם לִפְתֹּ֥ר אֹתֽוֹ׃

וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַֽעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃

וַיְדַבֵּ֥ר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף בַּֽחֲלֹמִ֕י הִנְנִ֥י עֹמֵ֖ד עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת בְּרִיא֥וֹת בָּשָׂ֖ר וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ׃ וְהִנֵּ֞ה שֶֽׁבַע־פָּר֤וֹת אֲחֵרוֹת֙ עֹל֣וֹת אַֽחֲרֵיהֶ֔ן דַּלּ֨וֹת וְרָע֥וֹת תֹּ֛אַר מְאֹ֖ד וְרַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר לֹֽא־רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ׃ וַתֹּאכַ֨לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת הָֽרַקּ֖וֹת וְהָֽרָע֑וֹת אֵ֣ת שֶׁ֧בַע הַפָּר֛וֹת הָרִֽאשֹׁנ֖וֹת הַבְּרִיאֹֽת׃ וַתָּבֹ֣אנָה אֶל־קִרְבֶּ֗נָה וְלֹ֤א נוֹדַע֙ כִּי־בָ֣אוּ אֶל־קִרְבֶּ֔נָה וּמַרְאֵיהֶ֣ן רַ֔ע כַּֽאֲשֶׁ֖ר בַּתְּחִלָּ֑ה וָֽאִיקָֽץ׃

וָאֵ֖רֶא בַּֽחֲלֹמִ֑י וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹלֹ֛ת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד מְלֵאֹ֥ת וְטֹבֽוֹת׃ וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים צְנֻמ֥וֹת דַּקּ֖וֹת שְׁדֻפ֣וֹת קָדִ֑ים צֹֽמְח֖וֹת אַֽחֲרֵיהֶֽם׃ וַתִּבְלַ֨עְןָ֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקֹּ֔ת אֵ֛ת שֶׁ֥בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֖ים הַטֹּב֑וֹת וָֽאֹמַר֙ אֶל־הַֽחַרְטֻמִּ֔ים וְאֵ֥ין מַגִּ֖יד לִֽי׃

וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה חֲל֥וֹם פַּרְעֹ֖ה אֶחָ֣ד ה֑וּא אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הָֽאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הִגִּ֥יד לְפַרְעֹֽה׃

שֶׁ֧בַע פָּרֹ֣ת הַטֹּבֹ֗ת שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הַטֹּבֹ֔ת שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים הֵ֑נָּה חֲל֖וֹם אֶחָ֥ד הֽוּא׃ וְשֶׁ֣בַע הַ֠פָּרוֹת הָֽרַקּ֨וֹת וְהָֽרָעֹ֜ת הָֽעֹלֹ֣ת אַֽחֲרֵיהֶ֗ן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הָֽרֵק֔וֹת שְׁדֻפ֖וֹת הַקָּדִ֑ים יִֽהְי֕וּ שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י רָעָֽב׃ ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֧ר הָֽאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הֶרְאָ֥ה אֶת־פַּרְעֹֽה׃

הִנֵּ֛ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים בָּא֑וֹת שָׂבָ֥ע גָּד֖וֹל בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וְ֠קָמוּ שֶׁ֜בַע שְׁנֵ֤י רָעָב֙ אַֽחֲרֵיהֶ֔ן וְנִשְׁכַּ֥ח כָּל־הַשָּׂבָ֖ע בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְכִלָּ֥ה הָֽרָעָ֖ב אֶת־הָאָֽרֶץ׃ וְלֹֽא־יִוָּדַ֤ע הַשָּׂבָע֙ בָּאָ֔רֶץ מִפְּנֵ֛י הָֽרָעָ֥ב הַה֖וּא אַֽחֲרֵי־כֵ֑ן כִּֽי־כָבֵ֥ד ה֖וּא מְאֹֽד׃

וְעַ֨ל הִשָּׁנ֧וֹת הַֽחֲל֛וֹם אֶל־פַּרְעֹ֖ה פַּֽעֲמָ֑יִם כִּֽי־נָכ֤וֹן הַדָּבָר֙ מֵעִ֣ם הָֽאֱלֹהִ֔ים וּמְמַהֵ֥ר הָֽאֱלֹהִ֖ים לַֽעֲשֹׂתֽוֹ׃ פרשת מקץ.

וַהֲקִמֹתִי לָהֶם מַטָּע לְשֵׁם וְלֹא יִהְיוּ עוֹד אֲסֻפֵי רָעָב בָּאָרֶץ וְלֹא יִשְׂאוּ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: יחזקאל.

ברור לכל שלא ניתן להמשיל את משל הפרות השמנות יפות המראה לאשה שמנה.

פרה שמנה בסופו של יום לובשת צורה של סטיק אנטריקוט או פילה. וכשהפרה שמנה, יש הרבה אוכל, הרבה פרנסה, לכן שמסתכלים על הפרה השמנה רואים את היופי שלה בצורת הפרנסה, העושר שאדם יכול להפיק מצאן הפרות השמנות שלו לאחר שחיטתן.

לא כך אנו מסתכלים על שמנה.

אשה שמנה היא יותר נמשלת לפרה הרזה מבחינת שבעלה צריך הרבה כסף כדי לקנות פרה שמנה במיוחד להשביע את רעבונה של אשתו השמנה ומשכך הרבה מפרנסת הבית תופנה למזון.

שאתה מתחתן עם אשה שמנה אז זה לא אומר שיהיו לך שנים טובות מבחינת פרנסה, אלא אם אתה עשיר או שאבא שלה עשיר. אם אבא שלה עשיר, יש הגיון לחשוב שלא תהיה לך בעיה להשביע את רעבונה של אשתך.

כך שמבחינת משל בהמות שמנות כמשל לעושר וימים טובים לא ניתן להמשיל את משל הבהמה לצורך מזון לאדם.

אותו הדבר לגבי השיבולים לצורך חיטה, קמח, לחם.

ברור שצריך בני אדם שיטפלו בחיות ויזרעו ויקצרו.

ופה ניתן להמשיל את האדם לעץ השדה שממנו תאכל, כי אם לא יהיה לך עובדים אז לא תוכל לזרוע, ולקצור ולאפות , לא יהיה מה למכור כדי להרויח כסף. ובהמשך, אם לא תהיה פרנסה נכונה לעובדים אז לא יהיה מי שיקנה ממך ויתן לך כסף בעבור תוצרתך.

בעת הזאת האדם משתכר שכר שלא מספיק לו והוא נזקק לאשראי, להלוואות.

מה זאת אומרת,

יש מספיק כסף במשק לצרכי האדם, אך כל הכסף הנדרש לצרכי האדם לא מגיע רק דרך שכר.

ברור שהבנקים מעדיפים שהאדם ירוויח פחות ממה שהוא צריך כדי להרוויח יותר מהכסף המופקד בבנק.

אה. דו. טווה. קאט. תגובתי לועידת דאבוס. מי הזיז.. פשע/טרור. אידוי.

יש נזירות של כהן מעם ישראל ויש נזירות של ישראל מהעמים למרות שמתקיים קשר בין הכהנים לישראל כך מתקיים קשר בין ישראל לעמים. למרות הנזירות אפשר לקיים קשר.

משמע ש- PUGACHEVA תבוא לנגן ולשיר בישראל היא תאכל סטייק פילה, אנטריקוט, צלעות כבש, קבב, שישליק.. ולא חזיר.

לא לדאוג,

היא לא תחזור לרוסיא רעבה.

גם GLIKERIA מיוון שרה בישראל את מזמור תהלים בעברית:

שַׁבְּחִ֣י יְ֭רוּשָׁלִַם אֶת–יְהוָ֑ה הַֽלְלִ֖י אֱלֹהַ֣יִךְ צִיּֽוֹן: תהלים.

וְאָנֹכִ֗י מַעֲשֵׂיהֶם֙ וּמַחְשְׁבֹ֣תֵיהֶ֔ם בָּאָ֕ה לְקַבֵּ֥ץ אֶת–כָּל–הַגּוֹיִ֖ם וְהַלְּשֹׁנ֑וֹת וּבָ֖אוּ וְרָא֥וּ אֶת–כְּבוֹדִֽי: וְשַׂמְתִּ֨י בָהֶ֜ם א֗וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֣י מֵהֶ֣ם | פְּ֠לֵיטִים אֶֽל–הַגּוֹיִ֞ם תַּרְשִׁ֨ישׁ פּ֥וּל וְל֛וּד מֹ֥שְׁכֵי קֶ֖שֶׁת תֻּבַ֣ל וְיָוָ֑ן הָאִיִּ֣ים הָרְחֹקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר לֹא–שָׁמְע֤וּ אֶת–שִׁמְעִי֙ וְלֹא–רָא֣וּ אֶת–כְּבוֹדִ֔י וְהִגִּ֥ידוּ אֶת–כְּבוֹדִ֖י בַּגּוֹיִֽם: ישעיהו.

חַלְּק֣וּ בְגָדַ֣י לָהֶ֑ם וְעַל-לְ֝בוּשִׁ֗י יַפִּ֥ילוּ גוֹרָֽל:

וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה אַל-תִּרְחָ֑ק אֱ֝יָלוּתִ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה:

הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד-כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי:

בתהלים ללמידה בשבוע הזה דיבר דוד על עדת כלבים שהקיפוהו שביקשו לחלק את בגדיו להם ועל לבושו של דוד להפיל גורל. משל החלפות הבגדים הוא משל שאין לו משמעות חומרית אם מישהו מלווה לך בגד או שמישהו מקבל את בגדיך או שאתה קונה בגדים יד שנית כמו שאומרים. אך יש שעושים פעולות מסוג זה כשהם תורמים בגדים של אדם חוטא לעניים נקיי כפיים. ובכך הם מבקשים לתת את מלבושיהם במובן של בושה. ובכך החוטא מבקש להעביר את גורלו כחוטא לאדם נקי כפיים.

והושעתי את הצולעה.

וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ׃ פרשת וישב יעקב.

אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דַּם נָקִי וְאָמַר כָּל-הָעָם אָמֵֽן: דברים.

אחי יוסף לא שפכו את דמו הנקי של יוסף לכן לא היו ארורים.

אולי זאת הסיבה שנסלח להם. שהם לא שפכו את דמו הנקי.

אדם שדמו אינו נקי הוא לעתים אדם שיש וחשוב להכותו. כי הוא הכה כבר נפש ואם לא תכה אותו הוא יכה אותך .

לֹֽא-הִ֭שְׁמִידוּ אֶת-הָֽעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אָמַ֖ר יְהוָ֣ה לָהֶֽם: וַיִּתְעָרְב֥וּ בַגּוֹיִ֑ם וַֽ֝יִּלְמְד֗וּ מַֽעֲשֵׂיהֶֽם: וַיַּעַבְד֥וּ אֶת-עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּהְי֖וּ לָהֶ֣ם לְמוֹקֵֽשׁ: וַיִּזְבְּח֣וּ אֶת-בְּ֭נֵיהֶם וְאֶת-בְּנֽוֹתֵיהֶ֗ם לַשֵּֽׁדִים: וַיִּֽשְׁפְּכ֨וּ דָ֪ם נָקִ֡י דַּם-בְּנֵ֘יהֶ֤ם וּֽבְנוֹתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֣ר זִ֭בְּחוּ לַעֲצַבֵּ֣י כְנָ֑עַן וַתֶּחֱנַ֥ף הָ֝אָ֗רֶץ בַּדָּמִֽים: תהלים.

בסך הכל תושבי ירושלים מצד אחד שאננים למצעדי שוכבי משכב זכר בירושלים ומצד שני יש שצועקים מוות ערבים כשכתוב בתורה מוות לשוכבי משכב זכר ויש ציווי לאהוב את הגר.

הדרך מתחנת רכבת נבון לכותל על רחוב יפו יותר מעניינת משוק מחנה יהודה. בדיוק כמו שרחוב אלנבי יותר מעניין משוק הכרמל. בדיוק כמו שרחוב איברהים עג’מי יותר מעניין משוק הפישפישים. העיר העתיקה נשארה כשהייתה. הסוחרים הערבים נראים יותר תושבי המקום מהדוסים שצועקים מוות לערבים. הדוסים לא נראים יהודים, הם לא נראים מזרע דוד.

צעירים שצועקים והעיקר לא לפחד כלל נהנים סוג של הנאה כמו כל מסיבת ריקודים בעת שבעזרת הנשים, הנשים בוכות. עושה רושם שהציונות הדתית הצליחה לשכנע את הדור השלישי שלה לקבל את ההומו שצועד סביב חומות ירושלים תוך שהם דורשים בכל תוקף לגרש את הערבים ומוות לערבים וטוענים שמוחמד חזיר. אם יבוא יום שהמוסלמים יוצאו מירושלים על ידי ההומואים שמטמאים אותה, זה יהיה החורבן של השריד האחרון שנשאר מבית המקדש השני.