פרשת חיי שרה- תולדות- לימודי החודש השני בשנת השבעים לקוממיות העם היהודי בארץ ישראל.

וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָֽאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת  בָּֽעַל׃ וַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־צַדִּ֖יק תַּֽהֲרֹֽג׃ הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר־לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם־לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת׃

וַיֹּאמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּֽחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָֽנֹכִ֤י יָדַ֨עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־לְבָֽבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָֽאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־אָֽנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖  מֵֽחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹֽא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ׃ וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃ בראשית פרשת חיי שרה- תולדות.

וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָֽאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת  בָּֽעַל׃

מפה אפשר ללמוד ששרה היתה  בְּעֻ֥לַת  בָּֽעַל.

וַיֹּאמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּֽחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָֽנֹכִ֤י יָדַ֨עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־לְבָֽבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָֽאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־אָֽנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖  מֵֽחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹֽא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ׃

ומשכב עם בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל הוא חטא לבורא עולם.

וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָֽאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת  בָּֽעַל׃ וַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־צַדִּ֖יק תַּֽהֲרֹֽג׃

דין חטא משכב עם בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל הוא- מוות.

יש עוד סוג של בעלים, בעלים במובן של אלוהים אחרים:

וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל, אֵת נְבִיאֵי יְהוָה; וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִיאִים, וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, וְכִלְכְּלָם, לֶחֶם וָמָיִם. וַיֹּאמֶר אַחְאָב, אֶל-עֹבַדְיָהוּ, לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל-כָּל-מַעְיְנֵי הַמַּיִם, וְאֶל כָּל-הַנְּחָלִים; אוּלַי נִמְצָא חָצִיר, וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד, וְלוֹא נַכְרִית, מֵהַבְּהֵמָה. וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת-הָאָרֶץ, לַעֲבָר-בָּהּ:  אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד, לְבַדּוֹ, וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ-אֶחָד, לְבַדּוֹ.  וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ; וַיַּכִּרֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו, וַיֹּאמֶר, הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ.  וַיֹּאמֶר לוֹ, אָנִי; לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ, הִנֵּה אֵלִיָּהוּ. וַיֹּאמֶר, מֶה חָטָאתִי:  כִּי-אַתָּה נֹתֵן אֶת-עַבְדְּךָ, בְּיַד-אַחְאָב–לַהֲמִיתֵנִי. חַי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אִם-יֶשׁ-גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא-שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ, וְאָמְרוּ, אָיִן; וְהִשְׁבִּיעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה וְאֶת-הַגּוֹי, כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה. וְעַתָּה, אַתָּה אֹמֵר:  לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ, הִנֵּה אֵלִיָּהוּ.  וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ, וְרוּחַ יְהוָה יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא-אֵדָע, וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב וְלֹא יִמְצָאֲךָ, וַהֲרָגָנִי; וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת-יְהוָה, מִנְּעֻרָי.  הֲלֹא-הֻגַּד לַאדֹנִי, אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי, בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל, אֵת נְבִיאֵי יְהוָה; וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי יְהוָה מֵאָה אִישׁ, חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, וָאֲכַלְכְּלֵם, לֶחֶם וָמָיִם. וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר, לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ; וַהֲרָגָנִי.  וַיֹּאמֶר, אֵלִיָּהוּ, חַי יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו:  כִּי הַיּוֹם, אֵרָאֶה אֵלָיו.  וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב, וַיַּגֶּד-לוֹ; וַיֵּלֶךְ אַחְאָב, לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ.  וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב, אֶת-אֵלִיָּהוּ; וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו, הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר, לֹא עָכַרְתִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם-אַתָּה, וּבֵית אָבִיךָ–בַּעֲזָבְכֶם אֶת-מִצְוֺת יְהוָה, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים. מלכים.

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁהוּשְׁמָהּ קְטוּרָהוַתֵּלֶד לוֹ,אֶתזִמְרָן וְאֶתיָקְשָׁןוְאֶתמְדָן,וְאֶתמִדְיָןוְאֶתיִשְׁבָּק,וְאֶתשׁוּחַוְיָקְשָׁן יָלַדאֶתשְׁבָא וְאֶתדְּדָןוּבְנֵי דְדָן,הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּיםוּבְנֵי מִדְיָןעֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ,וַאֲבִידָעוְאֶלְדָּעָה;כָּלאֵלֶּהבְּנֵי קְטוּרָה.

וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶתכָּלאֲשֶׁרלוֹלְיִצְחָקוְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָםנָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹתוַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹבְּעוֹדֶנּוּ חַיקֵדְמָהאֶלאֶרֶץ קֶדֶם.

וְאֵלֶּהיְמֵי שְׁנֵיחַיֵּי אַבְרָהָםאֲשֶׁרחָימְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָהוְחָמֵשׁ שָׁנִים.וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָהזָקֵן וְשָׂבֵעַוַיֵּאָסֶףאֶלעַמָּיווַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאלבָּנָיואֶלמְעָרַת,הַמַּכְפֵּלָהאֶלשְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּןצֹחַרהַחִתִּיאֲשֶׁר,עַלפְּנֵי מַמְרֵאהַשָּׂדֶה אֲשֶׁרקָנָה אַבְרָהָםמֵאֵת בְּנֵיחֵתשָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם,וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ. בראשית- פרשת חיי שרה- תולדות.

מפה ניתן ללמוד שבני הפילגש לא כונו בתואר בני אברהם אלא- בְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם. זאת אומרת שאפשר לקיים מערכת יחסים עם אשה ללא ברית. אפשר לראות שאברהם לא היה מחויב לבני הפלגשים והפלגשים כמו שהיה מחוייב ליצחק אך הוא דאג להם. ומשכך ברור לכל שילד שנולד מתרומת זרע, וגם ללא מערכת יחסים של אימו עם תורם הזרע, לא יכול להיות אשר לצורך העברת הבכורה וזכות הירושה על הארץ הזאת, לזרע עשו.

ואילו ישמעאל שנולד לאברהם מהגר ויצחק שנולד לאברהם משרה כונו כבניו של אברהם.

וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָהזָקֵן וְשָׂבֵעַוַיֵּאָסֶףאֶלעַמָּיווַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאלבָּנָיואֶלמְעָרַת,הַמַּכְפֵּלָה: בראשית- פרשת חיי שרה – תולדות.

להזכירכם הגר היתה שפחת שרה ושרה נתנה לו את הגר לאשה. אברהם אמנם שילח את הגר והבכורה והירושה היא ליצחק אך במקרה ישמעאל בורא עולם הבטיח להגר ברכה מיוחדת לבנה.

נאמנות.

.