שבירת הקסם- שתים.

כפי שכולם יודעים מישהו באיזשהו שלב קבע שקביעת יהדות של איש או אשה היא לפי האם, יש שמסבירים זאת כי רק כך יש בטחון לדעת, כי אי אפשר לערער על יציאת תינוק או תינוקת מרחם אמם. ברור לכולנו שאם האם בגדה בבעלה אז למרות שיש בטחון שהתינוק או התינוקת יצאו מרחמה, הם לא יהודים, הם ממזרים שלא יכולים לבוא בברית יהוה ובבית יהוה ודין האם על מעשה זה- הוא מוות.

קביעה זו סותרת דבר תורה, היא גם סותרת את העברת הבכורה, הברכה מאב לבן כפי שאברהם העביר ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב לבניו שנהיו שבטי ישראל לישראל.

כָּל-אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר; וְזֹאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם–אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם. בראשית. הפרק האחרון.

גם יהדותו של דוד נקבעה לפי אבותיו ולא לפי אמו שהצטרפה לשבט יהודה.

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב.  וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה.  וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.  רות.

מכך אתה יכול להבין שהאם לא מעבירה.

כפי שאת לא יודעת, רק אב מוסר את בִּתּוֹ. גם לאחר אונס דינה רק יעקב היה יכול למסור את בִּתּוֹ לאנס. לאחר האונס אתה לא יכול לעשות פעולת מסירה, העברת בעלות כמו שאומרים, דרך אדםם שאינו האב של הנאנסת, גםםםם לאא דרך הדוד. כפי שידוע, אחי דינה לא הסכימו לעסקה והרגו את האנס.

בכל מקרה, ממקרה רבקה אנו למדים שמסירת הבת נעשית בהסכמת הבת:

וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ.  וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ.

זה די מעניין שגם שעבד אברהם שאל את רבקה מי היא, היא אמרה:

וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ, וָאֹמַר בַּת-מִי אַתְּ, וַתֹּאמֶר בַּת-בְּתוּאֵל בֶּן-נָחוֹר, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ מִלְכָּה; בראשית.

היא העידה על עצמה כבת האב שלה ולא בת האם שלה. לכן חשוב מאוד לתקן את הברכה כשאנחנו מברכים אדם ומכוונים כנהוג לֵאמֹר את שם האדם ושם אמו. צריך לאמר את שם האדם ושם אביו.

גם במקרה שפחה, האב צריך למכור את בִּתּוֹ להעבדה. בימנו אנו, עובדת היא אינה שפחה. אתה צריך לתת כסף לאביה כדי לעשות ממנה שפחה.

וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה–לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים. אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, אֲשֶׁר-לא (לוֹ) יְעָדָהּ–וְהֶפְדָּהּ:  לְעַם נָכְרִי לֹא-יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ, בְּבִגְדוֹ-בָהּ. שמות.

גם ממקרה יוסף למדנו שהאחים הגדולים (ולא הקטנים) שלו מסרו את האח יוסף שהיה ממין זכר, כפי שאתה יודע כשזכר מתחתן האב לא מוסר אותו לבעלות אשתו.

וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.  וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה–לַיהוָה.  וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.  הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ. בראשית.

אח גדול מושל באח קטן ממנו, כפי שלמדנו ממקרה קין והבל, לכן אחים גדולים יכולים להעביר משילות על האח הקטן. מקרה אחי יוסף מחזק את הקביעה שהיהדות נקבעת לפי האב, כי אחי יוסף היו אחיו מהאב ולא מהאם.

וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ. בראשית.

המשילות של הזכר על האשה גם היא מתוארת עם תשוקה וזאת לא אותה תשוקה שיש בין אחים קטנים לגדולים, אח קטן לומד מאח גדול, הוא רוצה לעשות כמוהו וכו’. ויש איסור על משכב זכר:
משכב זכר...התשוקה של האשה לזכר היא תשוקה שבאה לידי ביטוי בתשוקה של יחסי אישות, לכן לא יכולה להיות משילות של אח על אחות.

מה שאני אומרת לך שטעית, לנוכח הידיעה שהאם לא מעבירה את לא יכולה לקחת דרך האם. ולנוכח הידיעה שהאב מעביר לפני מותו, את לא יכולה לקחת מהאב דרך הבן לפני מותו של האב. ואם הבן רצח את האב, הבן לא יורש. וזה לא משנה מה גיל האב. בורא עולם קובע מתי ילך אדם מהעולם הזה.

אֲבִי יְתוֹמִים, וְדַיַּן אַלְמָנוֹת– אֱלֹהִים, בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ. תהלים.

כמובן שלאחר מות האב, יהוה הוא אבי היתומים ודין האלמנות, אדם לא יכול להיות אבי יתומים ודין אלמנה אם בורא עולם לא אישר לו. גם אם תיתן כסף ליתומים, אתה צריך לזכור שבמקרה יתומים שהאב הוא יהוה, הכסף שנתת הוא כסף של יהוה בורא עולם ולא שלך.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם:  תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם:  הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בראשית.

ברור לכולנו שלאחר מות אב המשפחה, האח לא מושל באחות ולא מושל באמו לאחר שהתאלמנה, יען כי יהוה הוא אבי היתומים ודין האלמנות.

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר.  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה.  וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ, וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל. וַאֲבִימֶלֶךְ, לֹא קָרַב אֵלֶיהָ; וַיֹּאמַר–אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג. הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ. בראשית.

גם אם הבעל מסכים למשכב האסור של אשתו למדנו מהתורה שאברהם שלח את אשתו לשכב עם אבימלך, במקרה הזה שלא כמו במקרה פרעה, בורא עולם הזהיר את אבימלך שלא לשכב איתה כי אם הוא ישכב איתה הוא ימות. ומכך אנחנו למדים שלמרות שאברהם אישר את המשכב, הדין הוא דין מוות.

במקרה שאב מוסר את ביתו לשפחה, בשפת התורה, אמה. במקרה שהקונה לא רוצה אותה יותר הוא צריך לפדות אותה ולשחרר אותה, אסור לו על פי תורה למכור אותה לעמי נכר. חשוב לזכור שאתה עושה פעולות מכוונות להפלת אדם, יש פעולות שאתה עושה שלא מפילות את האדם מבחינה רוחית. האדם שאנסת אותו לא אשם. זאת אומרת שבחשיבה הגיונית, אם מכרת שפחה שקנית מאביה לעמי נכר, היא נשארת יהודיה. וכפי שאתם זוכרים גם שאחיו של יוסף מכרו אותו, הוא נשאר ישראלי ופרעה הבין שרוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ ושם אותו כמושל על כל קנינו.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה–אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. בראשית.

 

.