לה קושה דה(ו) סוליי..

ללכת לבד לים זה דבר אחר לגמרי מללכת עם חברה או חבר.. כשאת באה לים לבד את באה אחרת למה שחוף הים מזמן לך. כשאת מתבוננת בים בשקיעה ובאנשים או סתם עוצמת את העניים זה אחרת לגמרי כשאת לבד. וגם שנוצר איזשהו מפגש עם אנשים זה אחרת לגמרי כשאת לבד בים. נכון, לפעמים יש מפגשים שבלשון עדינה נגדיר אותם כבעלי אופי שאינו רצוי.. אבל גם כשאני בשנת ה- מג של חיי אני יודעת לסנן.. בצורה כזאת שמקצרת את המפגש הלא רצוי ואת יודעת אפילו לסיים אותו עם חיוך..

וככה הכרתי את רוברטו. ישבתי לי בכיף עם הקפה והסגריה ועם האוזניות על האוזניים והכובע שמסתיר את העיניים ובהיתי באופק וחשבתי את מחשבותי ואז ראיתי צל.. הרמתי את הראש וראיתי את רוברטו שאז עדיין לא ידעתי שקוראים לו רוברטו.. הורדתי את האוזניות מהאוזניים והוא אמר לי שלום..אז אמרתי לו שלום.. חשבתי לעצמי וולה הפעם זאת הגזמה.. מה ילד בגילו רוצה ממני.. אם הייתי חיה בתימן אז הייתי יכולה להיות אמא שלו… בטח הוא רוצה אש המשכתי לחשוב לעצמי.. ואז הוא אמר שהוא ראה אותי בחוף כמה פעמים  שאני מסתכלת על האופק והוא רוצה לשבת איתי סתם לדבר בכיף ואת כל זה הוא אמר במבטא דרום אמריקאי! אז אמרתי שבכיף .. והוא התיישב..
נעים מאוד אני רוברטו, נעים מאוד אני מיכל.
לחצנו ידיים.
הוא סיפר לי שהוא עולה חדש  והוא עלה לארץ לבד והוא עשה צבא ועכשיו  הוא עובד בעבודות מזדמנות והוא מאוד מתגעגע לאמא שלו..
אבל לא מזמן החברה שלו הגיעה לארץ והוא פחות בודד עכשיו..

“בנאסא אומרים שכשמסתכלים על כדור הארץ מחללית אז יש נקודה שהיא מבריקה וזוהרת יותר מכל מקום אחר בעולם! הנקודה הזאת זוהרת בגלל שיש שם הכי הרבה קריסטלים מכל מקום אחר בעולם! בנקודה הזאת גרה אמא שלי..” ככה אמר לי רוברטו.

הוא אמר לי שמחר הוא יהיה שוב פעם בים ושאל אם גם אני אהיה.. אמרתי לו שכן.. הוא אמר לי  שהחברה שלו תבוא איתו. אז אמרתי לו שאני אביא איתי אבטיח.. אז הוא אמר שהוא יביא מלון…

.