קסם באוויר.

אני לא יודעת אם זה הים שעושה את זה או שזאת ההתבוננות. ככל שהימים עוברים, אני מגלה שיש איזה סוג של קסם בחוף הים. בחוף הים פוגשים אנשים מקסימים שעושים דברים מקסימים.

אני שואלת את עצמי עכשיו אם זה הים שגורם לאנשים להיות מקסימים? או אולי הנינוחות שלי בחוף הים גורמת לי לראות עד כמה אנשים מקסימים? או אולי בים אנשים מרשים לעצמם להיות מקסימים? או שאולי כל הקסם יוצא טוב יותר בים..

זהו, אני כבר קבועה בחוף. כל החבר’ה הקבועים כבר אומרים לי שלום כשהם מגיעים והולכים.  מזמינים אותי למטקות או לשש בש או שקופצים אלי מתחת לשמשיה לשיחה נעימה.
עשיתי סידור עם האחראי על הכסאות והשמשיות מהחוף השכן שהוא משכיר לי שמשיה למרות שאני יושבת מחוץ לתחום שהם משכירים בו! וזה שידרג לי בכמה דרגות את הישיבה בים, יש לי צל ורוח נעימה מתחת לשמשיה..ובכלל מאוד נעים.. נעים בים.. ויש אפילו אחד עיראקי שאמנם לא קוראים לו נעים, אבל בערב כשהשמש כבר נעלמה בים הוא מוציא את התרמוס שלו ומוזג תה לכולם.. תה עיראקי כזה, לא זה עם התיונים..זה כשאת גומרת לשתות אותו אז מתפלחים לך העלים של התה לשלוק האחרון..

היום באה מישהי חדשה לחוף. היו לה אזניות על האוזניים. והיא הלכה להנאתה בחוף. וכשהיא הגיעה לקטע החוף שלנו היא הניחה את החפצים שלה על החול. התבוננה בים והתחילה לנוע לצלילי המוסיקה אותה היא שמעה. והיא שרה את השיר ללא קול, רק עם השפתיים ורקדה בחוף.. בהתחלה היא רקדה בצעדים מהוססים ולאט לאט היא השתחררה יותר ויותר.. ואז קלטתי מה היא שרה.. היא שרה את אותו השיר ששמעתי אני! היא כנראה האזינה לאותה התחנה.. והיא רקדה… כל כך יפה היא רקדה. נגמר השיר. היא אספה את חפציה והמשיכה בדרכה..