לייבבוביץ’.

.

זה דיי מעניין. אני עדיין לא התוודעתי ללייבוביץ’ . לא הייתי בהרצאה שלו, לא קראתי שום דבר ממה שאמר למעט עיון קל בעת ריפרוף בספרייה של חברה. אחרי צפייה בסדרה אודותיו אני למדה שאני דיי מסכימה עם טענותיו ומעיינותיו מעיינותיי. האמת. סביר להניח שלא אקרא את ספריו. אני רוצה לומר את דבריו של לייבוביץ’ מבלי שהוא יאמר לי אותם. אני רוצה לומר אותם לבד. כן, כמו ילדה קטנה שלא רוצה שאמא תעשה לה כי היא רוצה לבד. כי היא כבר גדולה. ואם נגיד אני אקרא לייבוביץ’ ואז לייבוביץ’ יגיד דברים שאני מסכימה איתם, אבל, יכול להיות שאם לייבוביץ’ לא היה אומר לי אותם לא הייתי מסכימה איתם, יכול להיות שדבריו של לייבוביץ’ יסיתו אותי מהדרך שהייתי הולכת בה אילולי שמעתי את לייבוביץ’? ואם דבריו של לייבוביץ’ ישנו את כיוון חשיבתי, ואת דרכי, אז אולי דבריו של לייבוביץ’ הם אבן נגף בדרכי. לייבוביץ’ היה פשוט בדרכו לעבוד את האל, הוא אמר בפשטות: תורה ומצוות. אין ויכוחים. וזה לא בא ממקום צייתן, זה בא ממקום קשה עורף ואם כך, העומק שהיה בלייבוביץ’ היה עמוק יותר מאשר הוא נראה מעל פני השטח. זאת התחושה לגבי האדם לייבוביץ’.

.