גאוות יחידה היא הלחם של התעשיה האבירית….

או,
we are one but not the same …


טוב, אז את מבינה,
אנחנו אחד.
לא אותו הדבר…
אבל אחד.
אנחנו חבורה כזאת,
את יודעת..
בימים כתיקונם,
אנחנו יכולים להלחם האחד בשני,
להתנגד אחד לשני,
לעיתים, רחוקות מאוד אמנם.. נדירות,
אנחנו יכולים אפילו להרוג האחד את השני.
אממה, כמו שאת אומרת,
כשמשהו מאיים עלינו..
כשמישהו מאיים לחשוף אותנו..
כשמישהו מאיים על שליטתנו,
זה הרגע שאנחנו הופכים לאחד,
גוף אחד,
נשמה אחת.
זה הרגע בו אנו שוכחים את עקרונותנו,
זה הרגע בו אנו שוכחים מאיפה באנו,
ואפילו מי היא משפחתינו..
זה הרגע בו כל האמצעים כשרים.
ומחסלים את המטרד
ואחרי שחיסלנו,
חוזרים לימים של כתיקונם..
לעקרונות, למלחמות הקטנות ביננו,
למאיפה באנו וכו’..
והכי חשוב לשליטתינו כדעתינו.
זה הקטע שלנו…
ככה עשינו בעבר וככה נעשה גם עכשיו.
ברור?

— לא.
וולה?
— וולה.