יש סימנים ויש סימנים…

— אתה יודע ישמעאל, אני קראתי קצת אתמול על התקופה של לפני חורבן בית שני …
– ו?

— שים לב…

קיטוב פנימי: החברה היהודית בארץ ישראל לקראת סוף תקופת הבית השני הייתה חברה מסוכסכת בינה לבין עצמה, ובינה לבין סביבותיה; חברה אשר איבדה את עצמאותה וסבלה מקיטוב חברתי וכלכלי חמור.
העם היהודי היה מפולג בין הצדוקים (בני המעמד העליון, האצולה, הכוהנים ובעלי הממון, שנהגו לפרש את המצוות הכתובות בתורה ככתבן), הפרושים (סיעה עממית שקיימה מצוות לפי פרשנות ה”תורה שבעל פה” שהועברה מדור לדור), האיסיים (שהאמינו בחיים של טוהר ופרישות), והיהודים הנצרנים (הנוצרים הראשונים). כת נוספת הייתה הסיקריים הקיצוניים, שהאמינו כי אין לקבל שלטונו של איש, אלא את שלטונו של האל; שיטתם הדתית של הסיקריים הייתה דומה לזו של הפרושים, מלבד שאיפתם הגדולה והפעילותם האקטיבית לחירות. כת אחרת, הקרובה במידה מסוימת לפרושים וכנראה שימשה מסד רעיוני לתפישות הסיקריים, נקראה בפי יוסף בן מתתיהו בשם “הפילוסופיה הרביעית“. “רביעית”, מכיוון שלצידה פעלו הצדוקים, הפרושים והאיסיים, ו”פילוסופית” משום הגותה המיוחדת. זו גיבשה עמדה קנאית לגבי שלטון האל, החירות והנכונות להקרבה עצמית למען מימוש רעיונותיה. החוקרים מניחים[דרוש מקור] שמלבד כתות אלו, המוזכרות אצל יוספוס, פעלו באותה תקופה עוד עשרות כתות. אל השסע הדתי נלווה גם שסע מעמדי עמוק, כאשר אנשי האצולה ובני המלוכה סיגלו לעצמם, בהשפעת הרומאים, אורח חיים מושחת ונהנתני, עשירים ובעלי ממון שכרו לעצמם צבאות פרטיים, ומשרת הכהן הגדול הפכה לכלי משחק פוליטי בין משפחות יריבות, שהיה לעתים אלים ורצחני, והתנהל על גבו של העם הפשוט, שהמשיך לשלם תרומות ומעשרות.- וויקיפדיה.

– מזכיר את ימיינו אנו..

— שים לב שהיום רוב עסקיהם של הטייקונים גם מתנהלים על חשבון כספי ציבור.

– מה זה אומר?

— זה תלוי למי, זה תלוי אם אתה מאמין באלוהים או אם אתה לא מאמין באלוהים. אם אתה מאמין באלוהים זאת ווחד נורת אזהרה למדינת ישראל.

מיכל כהן/ישמעאל הלוי.