מעשה שטן.

נוקב

להכניס לשפה המדוברת בישראל את צרוף המילים- לנקוב בשם. הוא מעשה שטן.

או אולי בעצם מעשה נחש. את זה רק אלהים יודע.

לנקוב זה לא לאמור בשם, זה לא לקרוא בשם.

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ, עַל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ, וְעַל מִשְׁפָּחוֹת, אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ: ירמיהו.

הוֹדוּ לַיהוָה, קִרְאוּ בִשְׁמוֹ;    הוֹדִיעוּ בָעַמִּים, עֲלִילוֹתָיו.
שִׁירוּ-לוֹ, זַמְּרוּ-לוֹ;    שִׂיחוּ, בְּכָל-נִפְלְאוֹתָיו.
הִתְהַלְלוּ, בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ;    יִשְׂמַח, לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה.
דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ;    בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד.

נקיבה בשם הוא מעשה אחר לגמרי. 

הוא מעשה שמאפשר את-

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת, אֶת-דָּוִיד, לִמְנוֹת, אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל-יוֹאָב, וְאֶל-שָׂרֵי הָעָם, לְכוּ סִפְרוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד-דָּן; וְהָבִיאוּ אֵלַי, וְאֵדְעָה אֶת-מִסְפָּרָם.  וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יוֹסֵף יְהוָה עַל-עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים–הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים; לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי, לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל.

להכניס לשפה המדוברת בישראל את צרוף המילים- לנקוב בשם. הוא מעשה שטן.

הוא מעשה שמאפשר את-

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת, אֶת-דָּוִיד, לִמְנוֹת, אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל-יוֹאָב, וְאֶל-שָׂרֵי הָעָם, לְכוּ סִפְרוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד-דָּן; וְהָבִיאוּ אֵלַי, וְאֵדְעָה אֶת-מִסְפָּרָם.  וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יוֹסֵף יְהוָה עַל-עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים–הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים; לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי, לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל.

שווערצע חייעז אתם יודעים.. ווילדע חייעז..

דויד של דברי הימים אתם יודעים, דויד ספור עם הי’ בשמו כאות ניקוד גם בתנ”ך המנוקד. זה דויד של העיר שעולה מהים כפי שסיפר עליה ג’ים מוריסון שהסרמוני מתחיל כשהיא עולה מהים.. הספירה מתחילה וזה וזה וזה אתם יודעים… זה דויד שהוא גוליאת כמו עזריאלי דויד.

יש בעיא עם מלך הכבוד הזה. שהוא רשת שנטמנה לפעמינו..

אבא ארך רגליים- pa- shut .שאם תשאל אותו מאיפה באת לארץ עוץ- הוא יגיד לך- משוט בארץ ומתהלך בה. אבי היה אומר לי כל פסח: מיכל, מאיפה באת, הייתי אומרת לו ממצרים וממשיך ואומר- לאן את הולכת, הייתי אומרת לו- לירושלים. ככה לימדו אותנו לומר. לא ידענו שהגענו לארץ עוץ.

.

.