NUMROLOGIC.

מה היא נומרולג’י.

באזשהו שלב מישהו אסף את אותיות התורה וסידר אותם בסדר מא’ עד ת’.

א’ הראשונה, ב’ שנית ג’ שלישית עד ת’  האחרונה.

ובהתאם מיספר את האותיות לפי סדר המספרים.

א=אחד. ב’=שניים. וכך עד האות ת’ שהיא ארבע מאות.

המישהו שקבע את הסדר במספרים הוא לא אלהים.

בתורה לא נהוג לספור לפי אותיות.

שבורא עולם רוצה לציין כמות הוא מציין זאת במספרים, לא באותיות.

הוא לא אומר א’ בחודש ב’ .

אין אצלנו אותיות לציון הימים, בתורה:

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ–בֵּין הָעַרְבָּיִם:  פֶּסַח, לַיהוָה. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה:

יגיד המתחכם מקובלים, מתקשרים קבעו את הסדר. לא נראה לי שהם תקשרו בצינור הנכון.

סדר קריאה.

התורה מתנגדת לספורות.

דוד המלך המקורי אמר:

יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ, שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי:    יַעֲטוּ חֶרְפָּה, וּכְלִמָּה–מְבַקְשֵׁי, רָעָתִי.
וַאֲנִי, תָּמִיד אֲיַחֵל;    וְהוֹסַפְתִּי, עַל-כָּל-תְּהִלָּתֶךָ.
פִּי, יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ–כָּל-הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ:    כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת.

את דויד המלך מדברי הימים, השטן הסיט לספור:

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת, אֶת-דָּוִיד, לִמְנוֹת, אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל-יוֹאָב, וְאֶל-שָׂרֵי הָעָם, לְכוּ סִפְרוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד-דָּן; וְהָבִיאוּ אֵלַי, וְאֵדְעָה אֶת-מִסְפָּרָם. וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יוֹסֵף יְהוָה עַל-עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים–הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים; לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי, לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל.

וזה מסביר למה התכוון דוד המלך המקורי שהתיחס לשוטני נפשו בהקשר לספורות.

הספירה, המספרים. בעולם המספרים שכולם למדו אותו, יש את הסיפרה אפס.

בעולם של ספורות, כשסופרים את ישראל כפי שהציע השטן יש את הסיפרה אפס.

מה זה אומר.

אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים; אֲאַזֶּרְךָ, וְלֹא יְדַעְתָּנִי. לְמַעַן יֵדְעוּ, מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה, כִּי-אֶפֶס, בִּלְעָדָי:  אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד.  יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה.
הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ-צֶדֶק; תִּפְתַּח-אֶרֶץ וְיִפְרוּ-יֶשַׁע, וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד–אֲנִי יְהוָה, בְּרָאתִיו. הוֹי, רָב אֶת-יֹצְרוֹ–חֶרֶשׂ, אֶת-חַרְשֵׂי אֲדָמָה; הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה-תַּעֲשֶׂה, וּפָעָלְךָ אֵין-יָדַיִם לוֹ. הוֹי אֹמֵר לְאָב, מַה-תּוֹלִיד; וּלְאִשָּׁה, מַה-תְּחִילִין.  כֹּה-אָמַר יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וְיֹצְרוֹ:  הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי, עַל-בָּנַי וְעַל-פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי. אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ, וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי; אֲנִי, יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם, וְכָל-צְבָאָם, צִוֵּיתִי.  אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק, וְכָל-דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר; הוּא-יִבְנֶה עִירִי, וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ–לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.

עולם של ספורות שמקים את הספרה אפס, מקים את אותו מצב שניתן לאפס אדם, לשטון אדם.

כִּי-אֶפֶס, בִּלְעָדָי:  אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד.

הוֹי, רָב אֶת-יֹצְרוֹ–חֶרֶשׂ, אֶת-חַרְשֵׂי אֲדָמָה; הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה-תַּעֲשֶׂה, וּפָעָלְךָ אֵין-יָדַיִם לוֹ.

אם ב-  עֲלֵי-עָשׂוֹר, וַעֲלֵי-נָבֶל; עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר., עסקיינן,

התורה נפתחת באות ב’. בראשית ברא.

לפי ההגיון ב’ צריך להיות אחד. ולא שניים.

כִּי אֲנִי יְהוָה, לֹא שָׁנִיתִי;

.

זאת אומרת שאין ערך לספורות שלך. כי אין הגיון שב’ זה שניים.

כך שנשארת רק עם הסיפרה אפס שתוכל לעשות בה שימוש בעולם הספורות, כי רק לסיפרה אפס אין אות בעולם הספורות. ואת האותיות אתה כבר לא יכול למספר.

משמע אתה יכול רק להרע.

באין ערך מיספרי לאותיות, לכל מה שתיצור באמצעות ספורות לא תהיה משמעות בערך מיספרי. משמע כל מה שתיצור יהיה שווה לאפס.

.

לגבי רב את יוצרו חרש ורבת צררוני מנעורי חרשו חורשים על גבי האריכו למעניתם והיכולת הכישופית שמייחסים לספורות:

רייזלה.

c moon

אבא ארך רגליים.

אבא שמעון

לא נורמלית
.