מוות.

אני חושבת עכשיו על הרגע בו אמות.
על הרגע בו אעצום את עיני
ולא אפקח אותן שוב.
יש רגעים שאי אפשר לברוח מהם,
אחד מהם הוא רגע המוות.
המוות הוא הרבה יותר ודאי מהחיים.
כל רגע יכול לבוא הרגע.
זה ברור לכולנו שיום אחד- נמות.
כולם מדברים על מה ישאירו כאן,
אחרי שימותו.
ברגע זה ממש אני חושבת:
מה אקח איתי מכאן אחרי שאמות?
עם איזו צידה אצא לעולם הבא?
לאיזה עולם אתאים עם הצידה שרכשתי בעולם הזה?

“אל תרא כי יעשיר איש, כי ירבה כבוד בייתו, כי לא במותו ייקח הכל, לא ירד כבודו אחריו” תהילים פרק מט.